החלטה בתיק רע"ב 6419/13

1.             לפניי בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופטים: ב' ארבל; ש' אטרש; ו-י' אברהם), בעת"א 58284-07-13, מיום 16.9.2013, בגדרו נדחתה עתירתו של המבקש, שהינו אסיר ברישיון, לשינוי תנאי שחרורו.

רקע והליכים קודמים

2.             המבקש הורשע על-ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תפ"ח 1200/05), בביצוע העבירות הבאות: אינוס, לפי סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); מעשה מגונה בכוח, לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין; מעשה מגונה, לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין. המבקש זוכה, מחמת הספק, מביצוע עבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

3.             ביום 7.2.2008, השית בית המשפט המחוזי על המבקש את העונשים הבאים: שבע שנות מאסר לריצוי בפועל; וארבע שנות מאסר על תנאי, למשך שנתיים, לבל יעבור המבקש עבירות מין. כמו-כן, חויב המבקש לפצות את המתלוננת, קורבן העבירות, בסכום של 35,000 ש"ח.

4.             ביום 14.1.2009, דחה, בית משפט זה (ע"פ 1694/08), את ערעורו של המבקש, אשר כוון, הן כנגד הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי, והן כנגד חומרת העונש, שנגזר עליו.

5.             ביום 9.7.2012, נעתרה ועדת השחרורים (להלן: הועדה) לבקשה שהגיש המבקש לשחרורו המוקדם. הועדה נימקה את החלטתה בדו"ח הסוציאלי החיובי שניתן אודות המבקש, במסגרתו פורט התהליך השיקומי שעבר המבקש, והתמדתו בו. עוד נאמר בהחלטה, שבזכות הטיפולים שעבר המבקש, ירדה רמת מסוכנותו המינית לדרגה "נמוכה" וכי הוא סיים לשלם למתלוננת את מלוא סכום הפיצויים שנגזר עליו. לבסוף, ציינה הוועדה, כי הוצגה לפניה "תוכנית רש"א יסודית והולמת" לשיקומו של המבקש (להלן: התוכנית), אשר יש בה כדי להניח את דעתה. לפיכך, הוחלט על שחרורו המוקדם של המבקש, בתנאים המפורטים להלן: התייצבותו של המבקש בתחנת המשטרה, אחת לשבועיים; הימצאותו של המבקש במעצר בית, בכל יום מהשעה 22:00 ועד לשעה 06:00 למחרת, פרט לימי שישי בהם יחל מעצר הבית בחצות, ולמעט ימי ג' - כמפורט בתוכנית; עמידה בתנאי התוכנית, והסכמת רש"א להארכת תקופת הפיקוח בשנה נוספת, "לאחר סיום השנה"; התייצבותו של המבקש בפני הועדה לישיבת מעקב; ודיווח רש"א על התקדמותו של המבקש בתוכנית. המבקש הוזהר פן יפר את תנאיה של התוכנית, שכן אז יבוטל שחרורו המוקדם והוא יוחזר למאסר, על מנת לרצות את מלואו עונשו.

6.             ביום 29.7.2013, דחתה הועדה בקשה שהגיש המבקש, שנועדה לאפשר לו לצאת לחופשה משפחתית בחו"ל, ובנוסף, לדחות את שעת תחילת מעצר הבית בשעתיים, כך שיחל בחצות הלילה. המשיבה התנגדה להקלה בתנאי השחרור המוקדם וטענה, בקשר ליציאה לחו"ל, כי יציאה זו עלולה להוביל להימלטותו של המבקש, ובנוגע לדחיית שעת תחילת המעצר, נטען כי "שוטטות בשעות לילה מאוחרות יכולה להוביל לפורענות מצד [המבקש] ולהוות קרקע פורייה לעבור על החוק". מנגד, טען  המבקש, כי יש בכוחה של החופשה המשפחתית ושל קיצור שעות מעצר הבית, כדי לחזק  ולשפר את היחסים בקרב משפחתו, על כל המשתמע מכך. בהחלטתה, קבעה  הועדה כי המבקש מקיים אומנם את תנאי שחרורו, ואולם, אין בכך כל רבותא, שכן, הפרה של תנאי השחרור תוביל, ממילא, לחזרתו למאסר. לפיכך, ומשלא הוצג כל שינוי בנסיבות ממועד ההחלטה על השחרור המוקדם, או טעם מיוחד אחר, שבעטיו יש להיעתר לבקשה, החליטה הועדה לדחותה.

7.             בעקבות זאת, הגיש המבקש עתירת אסיר, לבית המשפט המחוזי בנצרת, כנגד החלטת הועדה, ובמסגרתה הוא עתר להתיר לו לצאת את גבולות הארץ לשם חופשה קצרה בחיק משפחתו, ולקצר את השעות שבהן הוא נתון במעצר בית, כך שמעצרו יחל, בכל יום, בחצות הליל.

החלטתו של בית משפט קמא

8.             ביום 16.9.2013, דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש. בפסק הדין הובהר, כי הטעם לדחיית העתירה נעוץ בכך, כי בידי הועדה הופקד שיקול דעת "בלעדי", בכל הנוגע לשינוי תנאי השחרור, ובית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, לא יתערב בהחלטות מעין אלו, אלא אם מדובר במקרה בו ההחלטה איננה סבירה, ולא כאלה הם פני הדברים במקרה דנן. בית המשפט קמא ציין, כי טענתו של המבקש, בדבר "שינוי נסיבות" בעניינו, נשענת על שתי רגליים - חלוף הזמן מאז ניתנה החלטת הועדה לשחררו ועמידה בתנאי השחרור. ואולם, הוסיף וקבע בית המשפט המחוזי, כי עניינים אלו אינם בגדר "שינוי נסיבות", כפי שנפסק לא אחת. 

הבקשה לרשות ערעור

9.             המבקש הגיש באמצעות בא-כוחו, עו"ד זאב אלוני, בקשת רשות ערעור, על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי, המונחת לפניי. בבקשה נטען, כי המבקש הקפיד על מילוי כל תנאי התוכנית, באופן מופתי;  הוא אינו מהווה סכנה לשלום הציבור; וכל בקשתו היא להתאחד עם משפחתו בחופשה בחו"ל, לאחר התקופה הקשה שעברו בנפרד. כמו-כן בקשתו היא, כי יוענקו לו שעתיים נוספות ביום, כאדם חופשי. לטענת המבקש, החלטתו של בית המשפט המחוזי חורגת, באופן קיצוני, ממתחם הסבירות. לדידו, אין זה סביר כי חלוף הזמן מאז החלטת הועדה ועמידה, על הצד הטוב ביותר, בכל תנאי השחרור, לא יהוו "שינוי נסיבות", שיצריך בחינה מחודשת של תנאי שחרורו. עוד נטען, כי בשני מקרים, שם היו נסיבות דומות, נענו בקשותיהם של האסירים לשינוי תנאי השחרור, על-ידי הועדה. לבסוף, דורש המבקש, כי בית משפט זה, יקבע מהם הפרמטרים, אשר יביאו לבחינה מחודשת של תנאי השחרור ממאסר, ככל שבקשותיו הקונקרטיות תדחנה.

תגובת המשיבים

10.          בתגובתה של המשיבה נטען, כי דין הבקשה להידחות, היות שהיא "אינה מעלה שאלה משפטית חדשה או חשובה" וכיוון שהיא עוסקת "בעניינו הפרטני של המבקש". עוד טענה המשיבה, כי אף לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה, וזאת בהתבסס על הנימוקים, אשר פורטו בפסק-דינו של בית המשפט המחוזי.

דיון והכרעה

11.          לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיבה, נחה דעתי כי בקשתו של המבקש לא מגלה עילה למתן רשות ערעור, ועל-כן דינה להידחות.

           הלכה היא כי רשות ערעור, בפני בית משפט זה, תוענק במשורה שכן היא שמורה למקרים מיוחדים, בהם מעוררת הבקשה סוגיה משפטית עקרונית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים לה(רע"ב 6497/13 בורד נ' שירות בתי הסוהר (3.11.2013); רע"ב 3818/13 חפוטה נ' שירות בתי הסוהר (28.10.2013); רע"ב 3252/13 מונדר נ' משטרת ישראל (12.9.2013); רע"ב 4211/13 סלמאן נ' מדינת ישראל - שירות בתי הסוהר (20.8.2013)).  

           בבקשתו, משיג המבקש על החלטת הועדה, שלא לשנות את תנאי שחרורו - לאפשר לו לנפוש בחו"ל, ולקצר את שעות שהייתו במעצר בית. לטענתו, חרגה הועדה ממתחם הסבירות, בסירובה לאשר את בקשותיו. ואולם, עולה בברור, כי בקשתו של המבקש, נוגעת מעצם טיבה וטבעה, לעניינו הפרטי, והיא עוסקת בנסיבותיו הקונקרטיות של המבקש.

           קביעת תנאי שחרורו של אסיר פלוני, ושינוים, נתונים, כפי שציין בית משפט קמא, לשיקול דעתה של הועדה, מכוח סעיפים 13 ו- 15, לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001. החלטותיה של הועדה מבוססות, לא רק על ניסיונה העשיר בתחום זה, אלא גם על חוות דעת מקצועיות המוגשות לה מטעמם של גורמים שונים, כדוגמת שירות המבחן והרשות לשיקום האסיר. המדובר, אפוא, בבחינה פרטנית, התלויה, בעיקרו של דבר, בנסיבות העניין, כאשר כל מקרה ומקרה נשקל ונבחן לגופו ולנסיבותיו. כך נעשה גם בעניינו של המבקש, כאשר הועדה דנה בבקשתו ומצאה כי אין מקום להיענות לה. במצב דברים זה, הבקשה שלפני אינה מעוררת סוגיה כללית או שאלה עקרונית, ועל-כן, היא אינה עומדת בתנאים שנקבעו לקבלת רשות ערעור "בגלגול שלישי", ומטעם זה לבדו, דין הבקשה להידחות.